החלטה בתיק רע"א 10051-10-13

1.         בתיק זה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליכים, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' פרידמן), ביום 2/10/13, בתיק ה"פ 5590-10-13, אשר דחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכי פינוי של המבקש מן המקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 10318, בשפרעם (להלן: המשוכר ), המשמש כשוק בשפרעם והפועל בימי ו' בשבוע.

2.         המשיבה הגישה תביעת פינוי כנגד המבקש ואחר נוסף (להלן: זעזע ואיל ), במסגרת תיק תא"ח 5015-10-12, נוכח הפרת האחרונים את חוזה השכירות, בגין אי תשלום דמי שכירות ודרשה את פינויים מהמושכר (להלן: תביעת הפינוי ).

בפסק דין שניתן בתביעת הפינוי ביום 24/2/13 על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת רויטל באום), נקבע כי המשיבה היא הבעלים של המושכר, ומאחר שהמבקש וזעזע ואיל לא הצליחו להוכיח כי להם זכות במושכר, למעט זכות שיכולה הייתה לקום מכוח חוזה השכירות; ומאחר שחוזה השכירות הופר, ניתן צו אשר הורה על פינויים מהמושכר והשבת החזקה בו למשיבה.

צו הפינוי ניתן כנגד המבקש וגם בהתאמה כנגד המחזיק.

3.         על פסק הדין שניתן בתא"ח 5015-10-12 הגיש המבקש יחד עם זעזע ואיל ערעור במסגרת תיק 23608-03-13 שנדון בפני הרכב בראשותו של כב' השופט י' גריל, סגן נשיא, וכן בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדונה בפני כב' השופטת רבקה פוקס.

בהחלטה מיום 24/3/13 ניתן צו עיכוב כנגד הפקדת סכום במזומן של 30,000 ש"ח או ערבות בנקאית בתוך 10 ימים ממועד מתן ההחלטה.

4.         בפסק דין שניתן בערעור ביום 30/6/13, אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את פסק הדין של בית משפט השלום, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וההרכב הורה על דחיית הערעור.

לעניין זה, יש לחזור ולהפנות לסעיף 14.6 בפסק הדין של בית משפט השלום, בתיק תא"ח 5015-10-12, שם נקבע שככל שהנתבעים ובכלל זה המבקש, סבורים כי קיימת שותפות בין הצדדים, וכי מגיע למי מהם החזר כספי מאת התובעת, שהיא המשיבה, יתכבדו ויגישו תביעה בעניין זה (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). עוד קבע בית משפט השלום, כי המשיבה הוכיחה שהיא הבעלים של המושכר (סעיף 16 של פסק הדין).

בית משפט השלום הוסיף וקבע שמעמדו של המבקש הוא בגדר של שוכר בלבד וזכותו להמשיך ולהחזיק במושכר לא הוכחה, במיוחד לאחר שהוכח כי חוזה השכירות הופר.

משמע, שהקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, לרבות הקביעה כי למבקש אין זכות בעלות במושכר - עובדה שנקבעה על-ידי בית משפט השלום - אושרו גם על ידי ערכאת הערעור.

            עוד אין להתעלם מהעובדה כי בסעיף כ"ב של פסק הדין בערעור, קבע ערכאת הערעור כי המבקש טוען שהוא שותף במושכר מכוח השקעה של כסף רב בו (ההדגשה אינה במקור - ש' ו').

            ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה שהגיש המבקש בתיק ה"פ 5590-10-13), נדחה אף הוא.

5.         במהלך פגרת בתי המשפט, בחודש אוגוסט, הגיש המבקש תביעה כספית בת"א 9726-08-13 על סך של 800,000 ש"ח, בשל השקעותיו במושכר (להלן: התביעה הכספית ), יחד עם הגשת "ראייה חדשה" נטענת. לטענת המבקש, לאחר מתן פסק הדין בערעור, מצא המבקש מסמך, לפיו התחייב המנוח שאין להוציאו מן המושכר אלא לאחר עריכת התחשבנות ובמקרה של סכסוך, ימונה בורר (להלן: "הראיה החדשה" ).

כמו כן הגיש המבקש בקשה לצו מניעה וצו עשה זמניים, ובכלל זה בקשה לעיכוב הפינוי מן המושכר.

בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופט שדה ביום 7/8/13, נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב הפינוי של המבקש מן המושכר, וזאת בשים לב לכך שמאותו יום (7/8/13) ועד סוף השבוע חוגגים המוסלמים את חגם. צו העיכוב ניתן עד מתן החלטה אחרת. הדיון במעמד הצדדים נקבע ליום 13/8/13.

ביום 15/8/13 הורה בית משפט השלום (כב' השופט שדה), לאחר שסקר את ההליכים הקודמים שהיו בפני בית המשפט, על ביטל עיכוב הפינוי וניתן צו לבצע הפינוי לאלתר.

6.         ביום 30/9/13 חזר המבקש והגיש בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, כפי שנקבע בתביעת הפינוי (בפסק הדין בתיק תא"ח 5015-10-12 שניתן בבית משפט השלום (כב' השופטת רויטל באום), ביום 24/2/13). כמו כן עתר המבקש לביטולו של פסק הדין והפניית הסכסוך לבוררות.

הבקשה הוגשה בתביעת פינוי שנתקבלה ואושרה, בתיק סגור, כאשר על פסק הדין של בית משפט השלום הוגשו שני ערעורים: לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, כאשר הערעורים נדחו ועל המבקש היה לפנות המושכר.

יתר על כן, בנוסף להחלטות ופסקי הדין הנ"ל, ניתנה גם ההחלטה שניתנה על ידי כב' השופט שדה בתביעה הכספית, אשר הורתה למבקש פעם נוספת לפנות מיידית המושכר.